התשתיות הינה גישת הערכה וטיפול השואבת את מקורות הידע שלה מאסכולות טיפוליות שונות- רפואה משלימה, מדעי המוח, ספורט וחינוך. הגישה מהווה מקור ידע הוליסטי ושלם לליווי, הערכה וטיפול בתינוקות וילדים החל מגיל הלידה.
בבסיס הגישה עומדת הנחה שבשנתיים הראשונות לחיים מתפתחות ומתבססות חמש תשתיות עיקריות- מוטוריקה, שינה וויסות, תזונה, בריאות וחינוך. תשתיות אלה משפיעות על מגוון תפקודים וכישורים יומיומיים הן בשנות הילדות והן בחייו הבוגרים. אי לכך נשאף לוודא כי הן מתפתחות כראוי באמצעות מעקב וליווי אחר הגדילה וההתפתחות של התינוקות והילדים. אם מסיבה כלשהי נוצר חוסר איזון או קושי בתפקודי היום יום- נפעל לאזן, לחזק ולבנות אותן בצורה מיטבית.
כיצד משפיעות התשתיות על ההתפתחות והתפקוד היומיומי? הנה דוגמא לקשר בין תשתית המוטוריקה לתשתית השינה והויסות:
תהליך התפתחות מוטורי תקין נעשה כאשר המתח השרירי תקין. במצב הזה לשרירים יש גם יכולת להתקצר ועל ידי כך לבנות כוח, וגם יכולת להתארך ולהרפות. לעתים, מסיבות שונות, המתח השרירי גבוה מדי (חוסר איזון בתשתית מוטוריקה). מצב זה מוביל לכך שמערכת השרירים נשארת במצב סטטי ומאבדת את היכולת לבנות את הכוח ולהרפות. בעקבות כך התינוק מאבד את היכולת להנות ממגוון מנחים ותנועות, גופו לרוב יהיה מתוח ונוקשה, נראה קושי בהפרדות התנועה- הגוף פועל כמקשה אחת. כפועל יוצא נראה התפתחות מוטורית מהירה מדי, דילוג על שלבים ועוד.
לרוב התינוק יתמודד גם עם קשיים בשינה- נראה קושי גדול בהרדמות, שינה קלה, התעוררויות תכופות ועוד (תשתית ויסות ושינה). והשאלה היא מדוע זה קורה והאם יש קשר בין הדברים?
כדי להיכנס לשינה ולישון שינה רציפה הגוף חייב להיות רפוי. במילים אחרות, המתח השרירי צריך לרדת. במצב שבו המתח השרירי מוגבר, התינוק לא מצליח להרפות את השרירים באופן רצוני ולכן, גם לא מצליח לחוות שינה רגועה ורציפה. המשמעות היא שכדי לאפשר לתינוק לישון שינה רגועה נצטרך ללמד אותו להרפות כלומר לאזן את התשתית המוטורית (לאזן את מתח השריר והשלכותיו על תהליך ההתפתחות) ולהטמיע הרגלים תומכי שינה מיטיבים באמצעות הדרכה להורים (תשתית חינוך ואוירה משפחתית).
דוגמא לקשר בין תשתית הויסות והשינה ותשתית התזונה:
חוסר איזון בתשתית הויסות והשינה עלול להשפיע למשל על חוסר איזון בתשתית התזונה. חוסר הויסות יכול להתבטא בדרכים רבות, אחת מהן היא חוסר ויסות במערת התחושה באזור הפה, למשל רגישות מוגברת. התחושה המוגברת בפה תגרום לילד לצמצם או להימנע מלהכניס חפצים לפה, מה שעלול לפגוע בהתפתחות שלו שכן תהליך למידת העולם אצל תינוקות נעשה בתחילת החיים דרך הפה. באופן דומה עלול התינוק להתקשות להכניס מוצץ או פיטמה של בקבוק לפה- מה שיגרור קשיים בהאכלה ובהרגעה. בנוסף עלול הילד להתקשות לאכול מזונות בעלי מרקם קשה הדורשים לעיסה, ומאכלים מתובלים בעלי טעם נוכח. במילים אחרות- הרגישות המוגברת תשפיע על תהליכי ההאכלה והאכילה. המשמעות היא שכדי לאפשר לילד להנות מחשיפה תזונתית מגוונת נצטרך לפעול לאיזון התחושה בחלל הפה (תשתית השינה והויסות, והתשתית המוטורית) לצד פיתוח הרגלי אכילה ותזונה מיטיבים באמצעות הדרכה להורים (תשתית חינוך ואוירה משפחתית).
גישת חמש השתיות מציעה הסתכלות רב מערכתית ותומכת, מעצימה ופועלת בשילוב גישות טיפוליות רבות.