את זוכרת את ההרגשה הזו שהערב יורד, ואת מתחילה להרגיש מנומנמת אבל אז את הולכת לאימון וחוזרת מלאת אדרנלין? כמה דקות לתוך האימון ושכחת שהיית עייפה. ואז את חוזרת הביתה, ולמרות שהשעה כבר 22:00 את סופר ערנית. איך אפשר ללכת לישון אחרי אימון? הגוף מוצף באדרנלין ואנדורפינים  והמשמעות היא שאין מספיק מלטונין שיכבה אותך. ואז אחרי שאת מתיישבת, שותה משהו, מתקלחת, מעמעמת את האור- את מתחילה להרגיש את העיניים נעצמות ומתוך חוויה רגועה ונעימה- את נרדמת. המלטונין עלה, והגוף נכנס לשינה.

זה בדיוק המנגנון שמתקיים גם אצל תינוקות. כדי שהתינוק שלך יוכל להיכנס לישון גופו צריך להיות נינוח ורפוי. לפעמים, הקושי להרפות הוא זה שמפריע לתינוק להרדם. ואז במקום להיות רפוי ונינוח, הוא תנועתי מאד, תזזיתי ומתוח.

למה זה קורה? בואו ננסה להבין ביחד.

הסיבה השכיחה ביותר היא מתח שרירי מוגבר. זה מצב בו המתח הפנימי שמצוי בשרירים גבוה והגוף מתקשה להוריד אותו, להרפות. המתח מייצר תנועתיות מוגברת- תנועה של הגפיים לכל הכיוונים, אולי התפתלות או הקשתה של הגב. אם תנסו לערסל את התינוק אולי תרגישו תחושת התנגדות של הגוף כי לתנועתיות המוגברת מתלווה לא פעם גם נוקשות- מעין חוסר גמישות, נעילה של המפרקים. התנועות מאד גסות ומרגישות “חזקות”. זה קצת דומה למה שאנחנו מרגישים שהשרירים שלנו תפוסים. – התנועה שלנו מוגבלת ואנחנו מתקשים להרפות את השרירים. גם התינוק שלכם מתקשה להרפות. אז מצד אחד הוא עייף ורוצה לישון ומצד שני יש הרבה תנועתיות בלתי נשלטת. והרי כדי להירדם אנחנו חייבים להרפות את המתח, אבל הוא לא מצליח. וכך נוצר מעגל של עייפות יתר. התינוק עייף, התנועתיות המוגברת מייצרת מצד אחד עייפות נוספת ומצד שני מעלה את הורמוני העוררות והשינה מתרחקת. לכן זה ממש לא מפתיע שהוא בוכה, מתקשה להרגע ולישון.

פעמים רבות מתלווה למתח המוגבר גם רגישות חושית מוגברת- רגישות יתר למגע, לתנועה, לריח, מה משעצים עוד יותר את התנועתיות המוגברת.

אז מה אפשר לעשות במצב שכזה? מייצרים רצף פעולות שמטרתו להוריד את המתח השרירי באופן חזרתי, כשלוש פעמים ביום או בסמוך לזמן השינה. הורדת המתח השרירי תאפשר לתינוק להיכנס לשינה כשהוא רגוע ונינוח יותר.