סדר חיצוני מאפשר יצירת סדר וארגון בתוך הגוף- חוויה של נינוחות. כשאתם וכשהתינוק שלכם נמצאים בחוויה של נינוחות קל יותר לזהות צרכים ולתת להם מענה מדויק. זה מאד דומה למה שקורה אצלנו המבוגרים. אני בטוחה שלפני הלידה היה לך סדר יום יחסית קבוע. ואז ידעת להגיד מתי את רעבה, מתי את עייפה, מתי הזמן הנכון בשבילך לצאת לעשות ספורט. היכולת שלך להבחין בתחושות בצורה כל כך מובהקת קשורה לעובדה שיש לך סדר יום, הרגלים ברורים. אז את נמצאת בקשב פנימי עם התחושות שלך ולא מתבלבלת- כשאת מרגישה רעב את אוכלת, כשמגיע הזמן והעייפות גוברת את הולכת לישון. כך המענה לצורך מספק ומייצר שקט פנימי ואת יכולה להמשיך את היום שלך. כך גם אצל התינוק.
סדר יום מאורגן ומובנה עוזר לנו להיות מחוברים לתחושות הפנימיות שלנו. אנחנו רעבים פחות או יותר בזמנים קבועים, פעילים בשעות קבועות וכמובן נרדמים בערך באותה השעה. אנחנו יודעים לנהל את המשאבים הפנימיים שלנו בצורה כזו שתאפשר לנו להיות נינוחים.
התינוק שלכם עדין ממש קטנטן וזה עוד לא הזמן לקבוע סדר יום, אבל זה זמן ממש טוב להתחיל לבסס הרגלים, עוגנים בתוך היום. למשל ליצור זמנים קבועים פחות או יותר לארוחות. אם למשל תציעי לתינוק לאכול במרווחי זמן יחסית קבועים, מנגנון הרעב והשובע יתפתח והתינוק ידע להבחין בין זמנים בהם הוא רעב לזמנים בהם הוא שבע. כך, כאשר הוא יבכה פחות או יותר בזמני הארוחות יהיה לך קל יותר לזהות את הצורך ולתת לו מענה- אוכל. אם הוא יבכה בזמנים בהם הוא שבע תדעי שאוכל הוא לא המענה המתאים. ארוחות בזמנים מזדמנים, לאורך כל היום, שלא על פי דרישת רעב עלולה לייצר בלבול- גם בצורך של התינוק וגם במענה.
לסדור הארוחות יש בונוס נוסף- הוא ישפיע בצורה טובה על סדור שעות השינה. כי הרי אי אפשר באמת לישון כשרעבים. אז קודם אוכלים, ואחכ ישנים. אוכל ושינה הם שני עוגנים מאד משמעותיים ביצירת ויסות, שני עוגנים הקשורים האחד בשני באופן ישיר. מה שהתינוק שלך צריך כדי לישון זה להרגיש תחושת שובע, תחושה נינוחה בגוף, ואיזשהו סדר פעולות יומי פחות או יותר מאורגן כזה שעוזר לו להבין מה הדבר הבא שהולך לקרות.
כשהגוף נרגע ומתחילים להיווצר הרגלים ראשוניים- גם הבכי הולך ומצטמצם והתקשורת מתפתחת. התינוק מסמן על צורך, את מבינה את הצורך ומספקת לו מענה. ומעבר לזה- אצל התינוק שלך מתפתחת תחושת ביטחון בקשר ובך הולכת ונבנית תחושה של שליטה והעצמה.
