אולי גם אתם מתמודדים עם הדילמה הרגישה הזו.. השאלה איפה עובר הגבול בין בחירה מודעת של הילד, שנכון לכבד אותה לבין בחירה שמקורה בקושי?
אז חשבתי לשתף אתכם בסיפור הבא:
“הבת שלי בת 4 ועדין לובשת בגדים ארוכים ונעליים עם גרביים. היא לובשת חולצה ארוכה דקה ומכנסיים ארוכים ונראה שמרגיש לה חשוף ולא נוח להיות עם קצר. בהתחלה דיברנו על זה הרבה וניסינו להסביר ולגייס אותה לשינוי, אך החלטנו להרפות מתוך תקווה שאולי תרגיש שחם לה מדי וזה יגיע ממנה. אני תוהה אם זה נכון או שצריך לעשות משהו אחר. .”
אז שאלתי אותה:
“האם השינוי באסטרטגיה הוביל את הילדה לשנות את הבחירה שלה?”
והיא ענתה:
“השינוי באסטרטגיה לא שינה הרבה, רק הפחית את השיחות סביב הנושא וההתעסקות בזה. . האמת שחשבתי שזה יעבור מעצמו אבל אני מבינה שיכול להיות שלא. אולי זה גם המרד הקטן שלה מולנו והרצון להוכיח שהיא מחליטה על עצמה”
במהלך התהליך הקצר המשותף שלנו ניסינו לבחון את המקור להימנעות של הילדה. זיהינו קושי במערכות חושיות המעוררות את הצורך בתחושת גוף פנימית מוגברת.
דיברנו גם על ההשלכות של הלבוש הארוך בימי הקיץ החמים, וההשפעות הנלוות:
העובדה שהילדה לא לבושה משוחרר כמו כולם
העובדה שהילדה נמנעת מללבוש את השמלות הקצרות והמסתובבות שהיא כל כך אוהבת
תחושת חום ומסורבלות מוגברת
הקושי לשהות בחום במגרשי המשחקים
האמא אפילו הצביעה על משהו מכונס יותר במצב הרוח של הילדה
הבנו שהבחירה נובעת מקושי ויצאנו לתהליך.
השלב הראשון היה לחשוף את כפות הרגליים לסנדלים.
בנינו תהליך שכלל את הפעולות היזומות שההורים יעשו- כמו למשל צמצום אפשרות החשיפה לנעליים וגרביים.
הכנו סל תגובות מותאם לכל תרחיש שעלול לצוף בדרך.
ובנינו הכרזה אל מול הילדה לקראת השינוי ויצאנו לדרך.
אחרי כמה ימים בודדים סיפרה לי האם שהילדה כבר לא מבקשת נעליים סגורות והולכת רק עם סנדלים וכפכפים.
כעת התפנינו לשלב הבא- להחליף את החולצות הארוכות לחולצות קצרות.
חזרנו על כל שלבי התהליך וכעבור ימים בודדים גם זה היה כבר מאחורינו.
ואיך ידענו שאנחנו פועלים נכון?
האמא סיפרה שהילדה “חזרה לעצמה”. חזרה לשחק במגרשי המשחקים ואף עולה למתקנים שבתקופה האחרונה מידרה. גם הגננת העידה על שינוי לטובה.
השלב האחרון בתוכנית היה המעבר למכנסיים קצרים.
אז חזרנו שוב ובנינו תוכנית, אלא שהפעם בכלל לא הספקנו ליישם.
“מעדכנת שהילדה התחילה ללבוש מכנסיים קצרות ושמלות בבית בינתיים מיוזמתה, בלי שדיברנו על זה אפילו”..
מרגש נכון?
לפעמים כל מה שהילד צריך מאיתנו זה שנעזור לו להתיר את הכבלים שהוא שם על עצמו
שלכם
טל