קשר עין יד זו יכולת המאפשרת לנו לבצע פעולה הדורשת שימוש בראייה ובתנועת הידיים בו זמנית.
לכתוב, להקליד בנייד, לצייר, להכניס מפתח למנעול.. ויש עוד המון דוגמאות כמו למשל לפתוח את המקרר, לקפל בגד, לבשל, לאכול (אגב זו פעולה הדורשת תיאום של עין יד ופה), לנהוג. משחקי כדור, טיפוס על סולם, משחק בחול, ציור, יצירה בפלסטלינה- כמעט כל דבר שהילד שלכם יעשה כשיגדל יתבסס על היכולת הזו ולכן כל כך חשוב לנו לפתח אותה כבר מהשלבים הראשונים.
למה התינוק זקוק כדי לבנות קשר עין יד יציב? להחזקת ראש יציבה, לשליטה בראייה, לשליטה בתפקוד של הידיים, ולשליטה בקואורדינציה בינהם.
אם תהיה שליטה טובה למשל רק בראייה או רק בתפקודי הידיים, הקואורדינציה בינהם עלולה להיפגע ולכן נרצה לפתח כל מרכיב בנפרד ואת הסנכרון בינהם.
הנה דוגמא: נכון שנראה לנו שלהושיט ידיים לחפץ זו פעולה ממש פשוטה? עבור התינוק שלכם היא מורכבת לפחות בהתחלה.
ראשית התינוק צריך להיות מודע לעובדה שיש לו ידיים וכפות ידיים. זה אולי נראה לכם מובן מאליו אבל מודעות הגוף נרכשת בהדרגה- ההבנה על כך שיש ידיים, המיקום שלהם ביחס לגוף.
אחרי שהתינוק שלכם הכיר את ידיו וכפות ידיו, מגיע השלב להניע אותם- לפי רצון ובשליטה. בשבועות הראשונים לחיים תנועת הידיים אקראית- יש הרבה תנועות ולכל הכיוונים ללא מטרה מוגדרת. כדי שהתינוק שלכם יוכל לבחור לאיזה כיון להושיט את היד, כדי שהוא יוכל לכוון למקום מדויק ובהמשך אף לאחוז חפץ בידיו, הוא צריך להפריד את היד משאר הגוף, ובאמצעות שליטה בשרירים לכוון את היד למקום הרצוי.
ומה לגבי הראייה? הרי כדי להיות מסוגל לרצות להושיט יד התינוק אמור לראות משהו שמעניין אותו. זה יכול להיות הפנים שלכם, המובייל, חפץ- כל דבר שהוא. הושטת היד לחפץ היא הוצאה לפועל של פעולה שהחלה להרקם במוחו של התינוק- קודם אני רוצה את החפץ, אחר כך אני מושיט אליו את היד. אז רצון כבר יש, ויכולת יש, וכעת כל מה שנותר הוא להוציא לפועל את הפעולה.
ואיך כל זה קורה? דווקא דרך השכיבה על הבטן- זו המאפשרת ארגון ומיקום נכון של אברי הגוף, חיזוק שרירי הצוואר, שרירי הראייה ושרירי הידיים.
