אז למה כל כך קשה לתינוק שלכם לשכב על הבטן? ישנן הרבה סיבות לכך..
הראשונה היא חשיפה. כלומר, כל עוד התינוק שלכם לא יחשף לשכיבה על הבטן זמן ארוך יותר ויותר הוא יתקשה לשהות במנח.
השכיבה על הבטן כרוכה בראש ובראשונה באימון. בחזרתיות ובעקביות. זה בדיוק כמו ללמוד תרגיל חדש בפיאלטיס. בהתחלה זה קשה, הגוף מתקשה גם להבין את ההוראה, גם לתרגם אותה לגוף בצורה נכונה וגם ליישם אותה. אבל אם נחזור על התרגיל שוב ושוב, נרגיש איך בכל פעם אנחנו עושים אותו קצת יותר טוב. ויגיע שלב שבו לא רק שנשלוט בתנועה אלא גם נוכל לשפר אותה ולשכלל אותה. כך גם בשכיבה על הבטן. הבעיה היא שככל שנדחה את החשיפה לשכיבה על הבטן וככל שהתינוק יהיה יותר גדול, כך יהיה לו יותר קשה- גם כי מסת הגוף משתנה והוא צריך להתארגן איתה וגם כי הגוף כבר יצר דפוסי תנועה אחרים שמקשים את השכיבה על הבטן.
איזה דפוסי תנועה?
למשל התרוממות משכיבה על הגב למנח של חצי ישיבה. אם התינוק שלכם רגיל למנח הזה- בעקבות שהייה בטרמפולינה או בטיולון למשל, יהיה לו קשה לשכב על הבטן. במנח שהוא רגיל אליו, חצי הישיבה- הגב כפוף לפנים ויש סיבוב של האגן לאחור. לעומת זאת בשכיבה על הבטן האגן מסתובב מעט קדימה, יוצר הקשתה קטנה בגב התחתון ואילו זוקפי הגב אמורים להזקיף את הגב מעט לאחור, במקום הכפיפה לפנים. מנח ממש הפוך.
דפוס תנועתי נוסף הוא האוירון. מכירים את המנח הזה שבו התינוק נראה כאילו הוא ממריא? במנח הזה, אמנם התינוק שוכב על הבטן אבל הידיים נפרשות לצדדים והרגליים נמתחות ועולות מעלה. למעשה הוא שעון על מרכז הבטן שלו- כמו נדנדה. אז הוא ישכב על מרכז הבטן אבל די מהר מתעייף כי איך אפשר להחזיק את הגוף במנח הזה הרבה זמן? אם יש לו גמישות ורכות בתנועה הוא יוכל להרפות את המתח ולשכב על הבטן- להוריד מעט את האגן לרצפה, להרפות את הגב, להוביל את הידיים לקדמת הגוף כך שיתמכו בו. אבל אם אין גמישות ויש מתח כללי מוגבר שמתבטא בנוקשות בגוף, הוא יתקשה להרפות את שריריו ולשכב על הבטן מה שעלול ליצור או עיכוב בהתפתחות או לחילופין התקדמות מהירה מדי משלב לשלב- התקדמות שמקורה בדילוג על שלבים שונים בהתפתחות. ובתהליך ההתפתחותי יש חשיבות לכל שלב ושלב. במקרה הזה הדבר הכי חשוב לעשות הוא להרפות את המתח השרירי, לרכך את כל הגוף ולאפשר לתינוק לשכב בנינוחות על הבטן, יש סיכוי שברגע שישכב בנינוחות על הבטן כבר יתקדם באופן עצמאי לשלבים הבאים בהתפתחות.
