שנת לילה רציפה היא שינה ללא האכלות. ובהנחה שהתינוק שלכם במשקל תקין, בבריאות טובה ובגיל המתאים אפשר להתחיל לחשוב על צמצום או גמילה מהאכלות לילה. אוכל הוא “הפרעה” גדולה למהלך השינה. האכלת לילה מפעילה את כל מערכת העיכול וההפרשה, מעלה את רמת הסוכר בדם, מעלה את רמות האנרגיה- וכל זה בזמן שהגוף אמור להיות במנוחה. בנוסף, מרבית הצריכה של המזון צריכה להיות בזמן היום והאכלות הלילה שאינן מחוייבות מייצרות האכלה עודפת.

האכלה עודפת פוגעת במנגנון הרעב והשובע. הרי גם אנחנו לא אוכלים כל היום ובכל שעה. יש לנו סדר די קבוע של ארוחות ובסמוך להן אנחנו מתחילים להרגיש את הרעב. אז הגוף מסמן לנו שהוא מוכן לקבל את האוכל והוא גם מוכן לתהליך הפירוק והספיגה שהוא נדרש אליו. בהאכלה שאיננה מבוססת על זמנים קבועים פחות או יותר קשה לחוש רעב או שובע.

האכלה עודפת עלולה גם לייצר משקל עודף. ומשקל תקין הוא חלק ממערך הבריאות, הגדילה וההתפתחות הכלליים של התינוק.

אז סיכמנו, המטרה שלנו היא ליצור צמצום של האכלות לילה.

אז אם התינוק רגיל לאכול בלילות אתם ודאי שואלים ובצדק- איך אפשר לדעת מתי התינוק מבקש לאכול כי הוא רגיל ומתי הוא באמת רעב? אז האמת היא שאין תשובה חד משמעית אבל אפשר לעשות סוג של הערכה.

אם התינוק אכל למשל בשעה 18:00, הוא אמור להיות שבע לפחות כ- 3 שעות כך שעד השעה 21:00 אני ממליצה שלא לתת אוכל אלא נחמה או הרגעה.

גם המשקל יכול לסייע בהערכה. אם התינוק שוקל כ-5 קג, יש סיכוי שלאחר ארוחת הערב הוא יכול לפתוח מרווח של כ- 5 שעות עד לארוחה הבאה. כך או כך המטרה שלנו תהיה להגדיל את המרווח הראשון לאחר ארוחת הערב.

לכן, בכל ההתעוררויות הנעשות בשלוש השעות הראשונות לפחות לאחר הארוחה ניתן לתינוק מענה מנחם- נטפח, נעשה ששש, ניתן מוצץ, נרים ונרגיע על הידיים ונוריד חזרה למיטה כשהוא רגוע אך לא רדום, אך לא ניתן אוכל.

ומה צפוי לקרות? לאחר כשניים שלושה לילות תראו איך כמות היקיצות יורדת באופן דרמטי ולאט לאט, בהשראת השקט הגופני וההרגלים- התינוק יפתח פער גדל והולך עד לארוחה הבאה.

כשתרגישו שאתם והוא מוכנים לשלב הבא, עשו את אותו התהליך עם הארוחה הבאה. תוך כמה ימים תגלו שהתינוק שלכם מתעורר לארוחה אחת במהלך הלילה- לרוב סביב השעה 1-2 לפנות בוקר. אחרי ההתייצבות תוכלו לגמול באותה הדרך גם את הארוחה הזו.  הארוחה הבאה לקראת השעה 6 תחשב כבר לארוחת בוקר.

חשוב לי לחזק אותכם ולומר שאני יודעת שזה לא פשוט ועם זאת אתם עושים עובדה נהדרת. בסופו של דבר התפקיד שלנו כהורים הוא לתת לילדים שלנו, בכל גיל, את השליטה והעצמאות כך שיוכלו כשיגדלו להוביל את עצמם לחיים עצמאיים. וזה בדיוק מה שאתם עושים בתהליך. מלמדים אותו שאתם שם בשבילו- לתמוך, ללוות, לעזור וללמד אותו להרדם באופן עצמאי.