הכנסת התינוק למסגרת כמוה כהסכמה לכך שגם אנחנו וגם הצוות המטפל במסגרת שותפים לחינוכו של הילד שלנו. מכאן, שהתקשורת ביננו לבין צוות המטפל הופכת למשמעותית במיוחד.
אני מאמינה שדרך תקשורת נכונה הכל פתיר ועל הכל אפשר לגשר. זה קצת כמו בבית שלנו. יכולות להיות לנו גישות שונות האחד מהשני, יכולים להיות לנו רצונות סותרים ועם זאת, באמצעות תקשורת טובה נוכל תמיד למצוא את השביל באמצע ולהוביל את המשפחה שלנו לאן שנבחר.
מה חשוב שיהיה מבחינת התקשורת? שתהיה פתוחה וטובה. זה לא אומר שהצוות יכול וצריך להיות פנוי בכל רגע ורגע. זה בעיקר אומר שכאשר עולה בנו הצורך מכל סיבה שהיא לשוחח עם הצוות- חשוב שתהיה מוכנות לתאם זמן בו תוכלו לשוחח ללא לחץ או מגבלות זמן, שלא בשעות הגן, בזמן שכל תשומת הלב נתונה לשיחה. באותה מידה בדיוק חשוב שגם הצוות ייזום שיחות עדכון באופן שוטף “שיחות חתך”- להעמקת ההכרות, לעידכון התקדמות, לשיתוף בקשיים שעולים.
כדי שתבנה תקשורת הדדית טובה גם עלינו ההורים חלה אחריות- לשתף, לשקף, לתת תמונה רחבה ככל האפשר על הילד- על החוזקות, על האתגרים, על שינויים, על ערכים ורצונות. ככל שלצוות תהיה תמונה רחבה יותר על הילד שלך- כך המענים שהוא יקבל יהיו מדויקים יותר.
ומה לגבי מצלמות? חשוב שהגן יהיה מרושת במצלמות. זהו אקט חשוב בונה אמון וכלי עבודה חיוני לצוות הגן- לניטור דרכי התנהגות של הצוות, לניתוח סיטואציות שונות. אך לא לשם צפייה פתוחה וקבועה של ההורה. למה? כי כשאני צופה במצלמה ורואה את הילד שלי בוכה- אני רואה רגע בזמן, מבלי שום ידיעה של מה היה לפני ואיך הצוות הגיב, ומתוך המקום שלי עולה בי מיד החשש שמשהו לא נעשה נכון- והנה פגיעה באמון. עם זאת, אם קרה משהו אפשר לחזור למצלמות, להתבונן, לחקור ולהבין.
ועוד ענין אחד קטן בנושא התקשורת- כמו בכל קבוצה מרובת משתתפים, יש המון דעות ורגשות שעולים. כל תא משפחתי מביא את הערכים שלו לשיח, את דרכי התקשורת שלו, את האמונות שלו ובעיקר את הסגנון האישי שלו. הפלורליזם הזה מצד אחד מעשיר את כולם ומן הצד השני, יכול להוות אתגר. ולכן, כשעולה קושי מסוים הקשור למשהו שקרה בגן- פנו לגננת, ונסו לקבל ממנה מידע מהימן ככל האפשר. פעמים רבות, לאחר שיחה כזו, תרגישו בטוחים ומסופקים.
