רוצים להוביל את הילד לשינה רציפה? כך תעשו זאת שלב אחר שלב:
שלב ראשון:
קחו את הערב ונסו לכתוב לכם בפירוט רב ככל האפשר את כל מה שקורה לקראת השינה: מהי שגרת הערב שלכם? החל למשל מהזמן שבו מתכנסים בבית/ יושבים לארוחת ערב? מתי היא מתחילה? מהו סדר הפעולות המוביל לשינה? מהם מוקדי החיכוך? בכניסה למיטה? בהרדמות? בהתעוררויות? והכי חשוב- מה הפעולות תגובות שלכם במוקדי החיכוך?
שלב שני:
“הגדרת המטרה” או במילים אחרות “הגדרת השינוי אותו נרצה להוביל”. זהו שלב מאד טריקי, כי הרי ברור לכולנו מה השינוי שנרצה לראות.. כי הרי כולנו נרצה שהילדים ילכו לישון בשעה מותאמת, ירדמו במהירות וישנו שינה רציפה. אנחנו גם ממש יכולים לגרום לזה לקרות, אבל השאלה החשובה שעלינו לשאול היא: מה מפריע לזה לקרות?
או במילים אחרות- מה אנחנו ההורים צריכים לשנות כדי לגרום לזה לקרות? כן, כן- השאלה הנכונה לשאול היא מה אנחנו ההורים צריכים לשנות כדי לגרום לשינוי לקרות.
ואולי אם נדייק, נשאל- “מה אנחנו ההורים יכולים לשנות כדי לגרום לשינוי לקרות?”
למשל:
נניח שמוקד החיכוך מתרחש כשהילד כבר במיטה. הוא נכנס למיטה ואז מתחיל לקרוא לנו בכל פעם בצורך אחר:
פעם ראשונה- חם לו.
פעם שנייה- הוא צמא.
פעם שלישית- הוא רוצה שנדליק אור.
פעם רביעית הוא לא נרדם.
פעם חמישית- כואב לו.
וכן הלאה…
(מוכר לכם קצת??..)
ובכל פעם שהוא קורא- אנחנו ניגשים. מספקים את הצורך, מאחלים לילה טוב, אולי בפעם השלישית מתרעמים ואומרים שלא ניכנס שוב, ואז נכנסים בפעם הרביעית…
מה היה קורה אם היינו אומרים לילד שלנו שמהיום, נדאג לכל מה שאנחנו יודעים שמטריד אותו מראש? כלומר- נדליק אור, נניח מים ליד המיטה, נשים סדין דק ושמיכה למקרה שיהיה לו חם/קר..
ושהחל מהיום בכל פעם שהוא יקרא לנו ניכנס לוודא שהוא בסדר אבל לא ניתן שום שירות- כי הרי הכל כבר מאורגן מראש… רק ניכנס, נניח יד על הראש ונצא.
מה היה קורה אז? איך לדעתכם הילד היה מגיב? עכשיו רשמו לעצמכם את כל התגובות שאפשריות שאתם מכירים…
שלב שלישי:
השלב האחרון בתכנון השינוי. השלב שסוגר את התכנון ומאפשר לנו לצאת לדרך בביטחון. ומהו השלב הזה? השלב שבו אנחנו מחליטים איך נגיב לתגובות של הילד לשינויים. הכלל המפתח הוא לא לעודד אינטראקציות ולא לספק שירותים.
למשל,
אם החלטנו שניכנס כשהילד קורא לנו אבל לא ניתן שירות (כי הכנו הכל מראש), והילד יבכה, ויצעק- איך אז נגיב? מה אז נעשה?
אז אפשר להחליט למשל- שנשב לידו, נניח יד על הגב עד שירגע- ללא דיבור, ללא דו שיח, ללא אינטראקציה. ואפשר להחליט- שניכנס, נניח יד על הראש, נראה שאנחנו נוכחים וקשובים, ונצא.
ומה עם למשל אם הילד יחליט שהוא יוצא מהמיטה- איך אז נגיב? מה אז נעשה? אז אפשר למשל להחליט שנחזיר את הילד למיטה ברכות ומתוך תמיכה, ללא דיאלוג וללא אינטראקציה. ואפשר להחליט שרק אחד מבני הזוג יעשה את זה כמה פעמים שידרש- מבלי שנתחלף ביננו.
תהא ההחלטה אשר תהא- חשוב שהיא תעמוד בכלל המפתח ושתהיה עקבית. וחשוב שהיא תהיה מותאמת ליכולת שלכם לעמוד בה.
עכשיו, קחו לכם רגע לארגן את כל המידע והתכנון שיצרתם. עברו עליו שוב, ראו שאתם שלמים איתו.
כל מה שנותר לעשות הוא לעדכן את הילד בשינוי ולצאת לדרך.
ומכיוון שאתם מוכנים, ושום דבר לא אמור להפתיע אתכם, אתם יכולים ביתר קלות לעמוד בהחלטותיכם עד להשגת השינוי המיוחל!
