רגע לפני הלידה הייתם ישות אחת- את והעובר. עכשיו- אתם שניים, את והתינוק. שניים שקשר עמוק וייחודי מחבר בינהם. והקשר הזה מקיים בתוכו מערכת רגשית מלאה, שיש בה הכל מהכל. מצד אחד תחושת פליאה, התפעמות ואהבה עצומה שממלאת את ליבך ומצד שני חששות, תהיות, אולי תסכול, לפעמים אפילו עצב קטן שמתגנב. לא פשוט להכיל את כל האתגרים – של הגוף, עם התינוק, השינויים הרבים.. אז מה הפלא שאת מרגישה כך, כמו ברכבת הרים?
אולי יעזור לך אם תזכרי שזה לגמרי טבעי ושלכל הרגשות האלה יש מקום. יש בך מקום להכל. חווית הלידה היא חוויה כל כך עוצמתית שהיא מציפה אותנו ברגשות רבים ובעוצמות גבוהות. דבר אחד אני יכולה להבטיח לך והוא שרכבת ההרים הזו תתמתן, ואת תמצאי את השקט בחזרה.
ועד אז מה ניתן לעשות?
להיות בנוכחות, להרפות אל תוך המקום השופט והמבקר, זה שאנחנו רגילות לכך שמצפה מאיתנו- להיות הכי חזקות, הכי טובות, לחזור לעצמנו מהר, לחזור לגינס, להצליח להניק בלי בעיה…פשוט להגיד נכון?
אז אני רוצה להציע לך דרך פשוטה שיכולה לעזור להרפות. ברגע שאת מזהה מחשבה שכזו שמתגנבת לראשך, החליפי אותה במשפט של חמלה כלפי עצמך. משפט שאת מרגישה שאת מתחברת אליו, שמעצים אותך. לי למשל מאד עובד כשאני אומרת לעצמי “את עושה עבודה נהדרת, והקושי הזה הוא זמני. בינתיים תזכרי שאת לא לבד, אני כאן איתך”. החלפת המחשבה במחשבה אחרת היא דרך מאד יעילה גם לחדד את הזיהוי של המחשבות וגם למתן אותן.
עוד דבר שיכול לעזור הוא לנסות לבדוק מה את צריכה- לישון? לאכול טוב יותר? אולי להיות רגע עם עצמך? אולי לבקש את נוכחותו של משהו ספציפי שאת מרגישה איתו הכי בנוח?
לא תמיד אנחנו מרגישות בנוח לבקש ועם זאת, אולי יפתיע אותך לגלות כמה אנשים סביבך ישמחו לתמוך ולהגיש לך עזרה.
השבועות הקרובים הם שבועות שכל מטרתם היא לעזור לך ולתינוק להכיר ולהסתגל- האחד לשנייה ולמציאות החדשה. המילים “תהליך” ו”הסתגלות” מלמדות אותנו שנדרש זמן, נדרשת סבלנות, נדרשת תמיכה. בזמן הזה את והתינוק שלך לומדים האחד את השני, מכירים לעומק את הצרכים, את ההעדפות, עד שפתאום תרגישי שזה מתחיל להתהוות. מתחיל להיווצר הסנכרון.
אמא יקרה, את עושה עבודה נהדרת, והקושי שאת חווה הוא זמני. בינתיים תזכרי שאת לא לבד, אנחנו כאן איתך ובשבילך.
