או במילים אחרות- איך ויסות חושי מייצר המנעות?
החושים הם השליחים שלנו לקבלת מידע- מתוף הגוף פנימה, מהעולם החיצוני. בעזרתם אנחנו מרגישים, רואים, שומעים, מריחים..
כל המידע שנקלט באמצעותם נתפס בתוכנו באופן תחושתי.
למשל-
אם משהו נוגע בי וזה לא נעים לי, אני מרגישה את התחושה הלא נעימה,
אם אני שומעת רעש חזק, אני מרגישה את העוצמה שלו באוזניים,
אם אני מריחה משהו מסריח ממש- אני חווה תחושת בחילה,
אם משהו מאתגר לי את מערכת שיווי המשקל- אני חווה סחרחורת..
כלומר, כל חוויה חושית בסופו של דבר מתרגמת לחוויה גופנית.. פיסית..
לחוויה הגופנית מצטרפת פרשנות רגשית:
זה נעים לי
זה לא נעים לי
אני אוהבת
אני אני מפחדת
ואגב- כל המחקרים מסכימים עם זה שהחוויה הגופנית קודמת לפרשנות הרגשית, מעניין ממש לא?
ואז, בעקבות הרגש שעולה- מתפתחת תגובה.
האם מה שחוויתי עורר אצלי רצון לחוות ממנו עוד ועוד, להתנסות עוד ועוד?
או שאולי מה שחוויתי היה כל כך לא נעים שאני ממש לא מעוניינת לחוות אותו שוב?
מה אתם חושבים שילד יעשה כשהוא חווה משהו לא נעים?
נכון, הוא יצמצם את החשיפה שלו עם החוויה או עם חוויה דומה לו. הוא ירתע, יתרחק, ימנע…..
כך למשל הילד עלול להתנגד לשתף פעולה ממה שמייצר עבורו קושי, להימנע מלאכול מזונות ממרקמים או בטעמים שונים, ללכת למקומות הומים או צפופים, מלשחק במתקנים בגובה במגרשי המשחקים, או אפילו מלרוץ ולאתגר את הגוף שלו מוטורית…
אז הנה כמה שאלות להתבוננות:
ממה הילד נמנע? כדי שהתהליך יהיה אפקטיבי נסו למקד את ההתבוננות בהימנעות אחת.
נסו למקד, לאיזה תחום ההמנעות קשורה? האם היא קשורה במשחק או בתנועה מוטורית? האם בחשיפה לחומרים שונים? האם קשורה במרקמים או טעמים? האם קשורה במקומות הומים? אולי בתקשורת עם ילדים אחרים?
ועכשיו, מההתבוננות וההכרות שלכם עם הילד, איזה חושים לדעתכם יכולים להיות מעורבים בהימנעות? אולי חוש המגע, אול ריח, אולי שיווי משקל….
תהליך החקירה הזה משמעותי מאד בדרך ליצירת שינויים.
ומי יכול לעשות אותו טוב יותם מכם ההורים, שמכירים את הילד שלכם הכי טוב?
